פסק-דין בתיק עת"מ 39518-10-12

עתירה כנגד המשיבים במסגרתה נתבקש להורות להם לבחון מחדש את עניינו של העותר ולהעניק לו מעמד של פליט בישראל בהתאם לאמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 (להלן: "האמנה") ולפרוטוקול המשלים משנת 1967 (להלן: "הפרוטוקול"), ולהורות למשיבים ליתן לעותר רישיון לישיבת ארעי בישראל  (מסוג א/5).

הרקע לעתירה וטענות הצדדים

1.         העותר, כבן 41, אזרח חוף השנהב, שעזב את מדינתו בסוף חודש מרץ 2004, ולאחר שהות של כשנתיים במצרים הסתנן לישראל ביום 15.07.06, נתפס על ידי הצבא והובא למשמורת. לדבריו, על אף השתייכותו לקבוצה האתנית שחיה בצפון חוף השנהב המזהה אותו עם קבוצת המורדים - שלימים, לאחר עזיבתו את מולדתו, תפסה את השלטון בחוף השנהב - הוא נרדף על ידי המורדים משום שהוא נחשד על ידם כמודיע של השלטון הקודם. בשל כך, הוא היה נתון טרם עזיבתו לאיומים ולאלימות פיזית קשה מצד כוחות המורדים. כך, למשל, באחת הפעמים הגיעה קבוצה של אנשים לבושי מדים והכתה אותו עד זוב דם תוך שימוש בקת רובה באופן שנגרמה לו חבלה בראשו שאותותיה ניכרים עד היום. כיום, הוא מבוקש בגין שיתוף הפעולה עם השלטון הקודם וחזרתו למולדתו מהווה סכנה ממשית לחייו, ובהתאם להוראות האמנה אסור למדינה להחזיר אדם למדינה בה יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת. לטענת העותר הוא הוכיח פחד סובייקטיבי עת רואיין בנציבות האו"ם לפליטים וכי ככל הנראה העותר לא הבין את השאלות אותן נשאל או שמא תשובותיו לא הובנו כהלכה.

2.         עוד לטענת העותר, הסטנדרטים שהפעילו המשיבים בעניינו, כמו בעניינם של יתר מבקשי מקלט בישראל, הם בלתי סבירים, מעוותים ובלתי חוקיים. שכן, חרף העובדה שהוא מסר גרסה עקבית, אמינה וכנה, מלאה וקוהרנטית בראיון שנערך לו, ועל אף שבערכאה הראשונה שדנה בעניינו הוא נמצא אמין והוכיח פחד מבוסס וחשש מרדיפה, בחוות הדעת של משיבה 3 מיום 30.07.12 (להלן: "חוות הדעת") מוצגות סתירות בדבריו. זאת, לטענתו, בשל כך שמשיבה 3 מקיימת ראיונות משל מדובר בחקירה משטרתית כשהיחס למבקש המקלט הוא כאל "מעין עבריין" ובלתי אפשרי לצאת אמין מחקירה שכזו. כראייה הוא הצביע על האמור בחוות הדעת כי העותר סתר את דבריו באשר למקום הולדתו - פעם טען כי הוא נולד בעיר טובה ופעם טען כי נולד בעיר בואקי - שעה שאין ספק כי העותר יודע היטב את מקום הולדתו. ראייה נוספת מצא העותר בכך שמאז הקמתה של משיבה 3 היא המליצה לדחות בקשות מקלט של אלפים ולא מצאה ולו אדם אמין אחד העומד בתנאי האמנה. גם בחינת נתוני הסטטיסטיקה בדבר השיעור הנמוך של ההכרה בפליטים בישראל אל מול שיעורי ההכרה בהם במדינות אחרות בעולם הגבוהים פי עשרות רבות, מלמדת על פגמים בשיקול הדעת של המשיבים. לדבריו, די בכך כדי לקבל את עתירתו. מה גם, לא קוים עמו ראיון נוסף במסגרת הבקשה לעיון מחדש שהוגשה על ידו ולא ניתנה לו הזדמנות להבהיר את הסתירות הנטענות. גם המסוכנות הנשקפת לעותר אם ישוב למולדתו כלל לא נבחנה על ידי המשיבים. משכך, גם עתר העותר ולו לחילופין כי בית המשפט יורה למשיבים לקיים עמו ראיון חדש.

3.         העותר הוסיף וטען כי המשיבים נוהגים בחוסר שקיפות כשבין היתר נמנעו מלנמק את החלטתם והסתפקו בתשובה לקונית מבלי לצרף לה את העתק הראיון עמו כמתחייב מנהלי המשיבים עצמם. התנהלותם של המשיבים נגועה לדבריו בחוסר תום לב ומתוך עמדה של שררה המשרתת את האינטרסים של המשיבים עצמם. לטענת העותר הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות בסוגיות של בקשת מקלט הן מהגבוהות ביותר בשל זכויות היסוד הבסיסיות העומדות ביסודן כזכות לחיים, לחירות ולשלמות הגוף. כך גם נקבע בפסיקת בית הדין האירופי לזכויות אדם שיש להעביר תחת ביקורת מחמירה החלטות מנהליות בנושאים אלו.

4.         בתשובת המשיבים הם טענו כי יש לסלק את העתירה על הסף בשל השיהוי בהגשתה ובנוסף יש גם לדחותה לגופה. לטענתם, העתירה הוגשה אך ביום 23.10.12 כחודשיים וחצי לאחר מסירת ההחלטה בעניינו של העותר לידיו ביום 5.08.12. לגופו של עניין נטען כי שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים בכל הנוגע להענקת רישיונות ישיבה הינו רחב ולא בנקל בית המשפט יתערב בו. ככלל, מדיניות שר הפנים היא כי לא יוענקו רישיונות ישיבה לזרים אלא במקרים חריגים בהם קיימים שיקולים הומניטאריים מיוחדים, ומדיניות זו אושרה בעבר על ידי בית המשפט. גם הנוהל שנקבע על ידי היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2002 להסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל ושתוקן בשנת 2005 באופן שהוסדר בו "הליך מקוצר" לטיפול בבקשות אשר לדעת נציבות האו"ם לפליטים אינן מגלות עילה למתן מעמד בישראל ולו לכאורה, אושר על ידי בית המשפט. בהקשר זה ציינו המשיבים כי בהתאם לנוהל, אין כל חובה לקיים ראיון נוסף בשלב העיון מחדש וכי גם עניין זה אושר בפסיקת בתי המשפט. 

5.         במקרה זה, נטען, העותר לא הצליח להראות פחד מבוסס היטב להיותו נרדף, והראיונות שנערכו לו לימדו על חוסר אמינותו. בעניין זה הצביעו המשיבים על כך שבמסגרת ראיון שנערך לעותר ביום 26.7.06 על ידי נציבות האו"ם לפליטים בישראל - גוף אובייקטיבי לכל הדעות - הוא טען כי לא היה מעורב בפעילות פוליטית בארצו וכי הוא נלקח על ידי אנשים במדים שלהערכתו היו שייכים למשטרה הצבאית. כן טען כי הוא אינו מעוניין לשוב למולדתו בשל מצב הלחימה הכללי שם ובשל חששו מהפשיעה שם. עם זאת, העותר לא ידע לציין פרטים אודות אירוע מעצרו והכאתו בשנת 2004, נסיבות מעצרו והמקום בו הוחזק, והמראיין מנציבות האו"ם לפליטים ציין את התרשמותו כי גרסת העותר לוקה בסתירות והערכת האמינות שלו נמוכה. ביום 30.03.08 גובשה חוות הדעת של נציבות האו"ם לפליטים לפיה יש לדחות את בקשת העותר לקבלת מקלט. משכך, הועבר עניינו של העותר בהליך המקוצר לוועדה המייעצת וזו המליצה לדחות את הבקשה. ההודעה נשלחה לעותר, אך לאחר שנעצר ביום 21.01.09 הוא טען כי ההחלטה לא הגיעה לידיעתו. כשהובא בפני בית הדין למשמורת ביום 25.01.09 הוא טען כי הוא מעוניין לשוב לארצו אך ברצונו להיבדק קודם לכן על ידי רופא מאחר והוא נפגע בתאונת דרכים שנה קודם לכן. חרף זאת, בבקשתו לעיון מחדש שהוגשה אך בחלוף שבוע, ביום 2.02.09, טען העותר כי אינו מעוניין לשוב לארצו מאחר ואינו יודע מה יהיו תוצאות הבחירות במקום. חודשיים וחצי מאוחר יותר, ביום 23.04.09, עת הובא פעם נוספת בפני בית הדין למשמורת, טען העותר כי הוא מסרב לשוב לארצו בשל רצח על רקע איתני לו היה עד בשנת 2002. בבקשה נוספת של העותר מיום 4.07.09 שהוגשה לנציבות האו"ם ציין העותר כי הוא משתייך לקבוצה האיתנית "מלוקה" ותאר רצף אירועים במסגרתם נאלץ להצטרף ל"קבוצה של ברברים" המכנה את עצמה "patriote" ועקב כך הוצתה החנות שלו. הוא שב וציין כי היה עד לרצח וכי לאחר מכן קבוצה אחרת של אנשי צבא חמושים חיפשה אחריו ונטלה את מסמכיו. בסופו של אותו חודש ניתנה חוות הדעת בה צוין כי העותר לא הצביע על כל מידע חדש שיש בו כדי לשנות מההחלטה בעניינו, וכי טענתו שאינו יכול לשוב למולדתו בשל אי הוודאות בתוצאות הבחירות אינן רלוונטיות לאחר שהבחירות הוכרעו ומנהיג האופוזיציה בעבר נבחר לכהונת נשיא. בחוות הדעת גם צוין כי המידע שנמסר על ידי העותר היה חלקי וחסר מאוד ובדבריו נתגלו מספר סתירות מהותיות אל מול דבריו במהלך הראיון הראשון שנערך לו. במסגרת עתירתו גם עלו טענות חדשות שלא בא זכרן בעבר.

6.         בנוסף נטען כי העותר אינו ראוי למתן סעד מפני שעשה דין לעצמו וחרף מתן ההחלטה שדחתה את בקשתו והורתה לו לעזוב את ישראל תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה, שהיה כאמור יום 5.08.12, הוא נשאר בישראל ואף לא נקט בהליך חוקי כלשהו כדי לעכב את ביצוע ההחלטה.

דיון והכרעה

7.         לשר הפנים, ולפועלים מכוח סמכותו, הסמכות להורות על אי מתן מקלט לאדם בישראל ועל הרחקתו ממנה. שיקול הדעת שבידי שר הפנים בכל הקשור בכניסה לישראל והשהייה בה הוא שיקול דעת רחב (בג"צ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה ושר הפנים, פ"ד מב(2) 424; בג"צ 10533/04 ויס נ' שר הפנים, 28.06.11). עם זאת, ככל סמכות אחרת, גם סמכות זו צריכה להיות מופעלת במסגרת התכלית המונחת ביסודה. על כן בהפעלת הסמכות יש לקחת בחשבון שיקולים של טובת הציבור בישראל מחד ואת חייו של הפרט וחירותו מאידך. מי שנכנס לישראל ושוהה בה שלא כדין אינו זכאי  להישאר בישראל, אך הוא זכאי לכך כי חייו לא יהיו בסכנה - לא  בישראל  ולא בארץ היעד אליה יגורש (בג"ץ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים, פ"ד מט(3) 843). שיקול הדעת בעניין זה כפוף בין היתר לכללי המשפט הבינלאומי שמדינת ישראל רואה עצמה מחויבת להם. כך גם בנוגע לאמנה ולפרוטוקול המשלים לה. על פי האמור בסימן א' סעיף א(2) לאמנה, פליט הוא אדם "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת ואינו יכול או רוצה להיזקק להגנתה של אותה ארץ בגלל הפחד האמור". אדם כזה, נקבע בסימן ל"ג לאמנה, לא יוחזר על ידי מדינה מבעלות האמנה באיזו צורה שהיא "אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת".

8.         במקרה זה, בקשתו המקורית של העותר לקבלת מקלט נסמכה על חשש כללי ממצב הלחימה בחוף השנהב. בקשה זו אין לה מקום כיום לאחר שסיומה של מדיניות אי ההרחקה כלפי נתיני חוף השנהב לאור המצב הכללי שם אושרה על ידי בית המשפט ונקבע כי המצב הביטחוני בחוף השנהב איננו כזה המעמיד את אזרחיה השבים אליה בסכנת חיים (עת"מ (י-ם) 27790-02-12 אבובקר מורי דיארה נ' משרד הפנים, 25.03.12; עת"ם (י-ם) 58162-01-12 אבו באקאיוקו נ' משרד הפנים, 24.06.12). טענותיו האחרות של העותר במסגרתן טען לסכנה הנשקפת לו באופן אישי בשל נתוניו האישיים וסיפור חייו, לא זו בלבד שלא בא זכרן בבקשתו המקורית והן הועלו על ידו רק בשלבים מאוחרים יותר, אלא שהן לא עלו בקנה אחד זו עם זו ולוו בסתירות לא מעטות. בצדק נטען כי סתירות אלו, הנוגעות הן למקום הולדתו של העותר, הן באשר לאירוע בשנת 2004 בו לטענתו נעצר והוכה, הן באשר להיותו עד לרצח על רקע איתני בשנת 2002, כמו גם התרשמות מראייניו מחוסר אמינותו, יש להן משקל של ממש בדחיית בקשתו של מבקש מקלט. לא פעם יהא במסקנה לפיה מבקש המקלט אינו אמין בפני עצמה, כדי להשמיט את היסוד תחת בקשת המקלט כולה (ראו עת"מ (י-ם) 729-09-11 סלומון נ' שר הפנים, 26.12.11; עת"מ (ת"א) 47226-09-11 קמרה נ' משרד הפנים, 26.12.12). לא למותר לציין כי בצדק טען ב"כ המשיבים כי אין כל ממש בטענת העותר כאילו בערכאה הראשונה שדנה בעניינו, הוא נמצא אמין והוכיח פחד מבוסס וחשש מרדיפה. אדרבה, עיון בחוות הדעת מלמד כי ההתרשמות הייתה שהעותר לוקה בחוסר אמינות וכי הוא לא הוכיח כי הוא עומד בתנאי האמנה. חוסר אמינות זו מצדו של העותר במסגרת עתירתו מתווספת לחוסר האמינות שנגלתה ממכלול גרסאותיו בהזדמנויות השונות.

9.         זאת ועוד, מכלול טענותיו, שהועלו כאמור לשיעורין, הינן כלליות ואינן מלמדות על פחד מבוסס היטב להיותו נרדף מסיבות של גזע, דת, לאום, או חברות בקבוצה בעלת השקפות פוליטיות, שקיומו הוא תנאי לקבלת מעמד פליט לפי האמנה (וראו עת"מ (י-ם) 53025-07-11‏‏ ‏ Fantaye Meraga Tebeke‏ נ' משרד הפנים, 7.03.12; עת"מ (י-ם) 729-09-11‏ בעניין סלומון). כפי שנקבע לא פעם בעבר, לעניין זה, אין די בתחושת רדיפה סובייקטיבית ויש להוכיח אותה על בסיס נתונים אובייקטיביים המבוססים היטב (עת"מ (י-ם) 45016-01-12 Peter Ewah נ' מר אמנון בן עמי - ראש רשות האוכלוסין, ההגירה מעברי הגבול, 25.04.12; עת"מ 1779/05 מוטגומרי רצ'ארד נ' משרד הפנים, 24.08.06). העלאת טענות שונות בהזדמנויות שונות, וודאי אלו שהועלו על ידו לראשונה רק במסגרת עתירתו, אין בהן כדי להעמיד בסיס למתן הכרה כפליט. אך די נהיר כי גם צירוף כל האירועים - הרצח לו היה עד בשנת 2002, האירוע בשנת 2004 במסגרתו הוכה וטענתו כי היה מודיע של המשטר הקודם - אין בהם כדי לשכנע במידה הראויה כי העותר אכן נתון כיום לסכנת חיים אם יוחזר למולדתו. מה גם שמדובר באירועים שהתרחשו, ככל שהתרחשו, לפני שנים רבות, חלקן למעלה מעשור, ואין כל אינדיקציה כי חזרתו כיום למדינתו, לאחר השינויים שחלו בה בשנים האחרונות (ראו עת"ם (י-ם) 58162-01-12 בעניין אבו באקאיוקו), תעמיד את חייו בסכנה (השוו עת"מ (י-ם) 5445-08-12 ‏‏ פלוני נ' משרד הפנים - יחידת הטיפול במבקשיי מקלט, 17.10.12). גם העובדה שהעותר שהה במצרים כשנתיים ימים בטרם הגיע לישראל מבלי שהגיש בקשה להכרה כפליט במדינה זו, מעמידה בספק את כנות בקשתו (ראו עת"מ (ת"א) 53634-06-11 Mespan Mezmor   נ' משרד הפנים, 2.11.11). וצודק ב"כ המשיבים שעשיית הדין העצמית של העותר מעמידה אף היא בספק את כנות עתירתו.

10.       ההלכה היא כי בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו אלא אך בוחן את סבירות ההחלטה המנהלית ודרך קבלתה ( בג"ץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, 26.11.12). בנסיבות אלו ולאור כל האמור, די נהיר כי החלטת המשיבים לדחות את בקשת העותר לקבלת מקלט נתקבלה כדין, היא סבירה ואין עילה להתערב בה.

העתירה נדחית והעותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.

ניתן היום,  כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: